חגיגת הקניות שהתחילה במקור עם יום הבלאק פריידי, ביום שישי של השבוע הרביעי בחודש נובמבר, מתחילה בשנים האחרונות כבר בתחילת נובמבר. הסינים רצו להקדים את האמריקאים והפכו את יום הרווקים הסיני ליומיים של הנחות באתרי הקניות, והישראלים רצו להקדים את הסינים וקבעו את יום ה –ShoppingIL קצת מוקדם יותר.
כל מי שעשה קניות בבלאק פריידיי בארצות הברית יעיד שההנחות שם הרבה יותר גדולות מההנחות אצלנו, וזה לא מקרי. גם אם שיעור ההנחות זהה, התחושה היא שאצלנו יש פחות הנחות. בחלק מהמקרים זה גם נכון.
לא פעם מעלים הסוחרים הישראלים את מחירי המוצרים לפני נובמבר, ומוכרים אותם בהנחה במהלך נובמבר, במחיר קרוב למחירו המקורי. אך מהו המחיר המקורי?
היינו מצפים לקצת יותר סדר בעניין הזה אך גם המחוקק וגם בתי המשפט לא הצליחו להגדיר מהו מחירו המקורי של מוצר. במצב הדברים הנוכחי, יש הרשאה דה-פקטו לסוחרים להעלות ולהוריד את מחירי המוצרים כל כמה ימים.
מכירה מיוחדת מוגדרת בסעיף 8 לחוק הגנת הצרכן כ"מכירת סוף עונה, מכירת חיסול מלא או חלקי, מכירה לרגל אירוע כלשהו, מכירה שבה מוצעת לצרכן הטבה נוסף על הטובין או על השירותים שבעבורם שילם או כל מכירה אחרת שבה מוצעים הטובין או השירותים של העסק, כולם או חלקם, במחירים מוזלים לתקופה מסוימת, שלא בדרך מתן הנחה לצרכן פלוני." רוב מכירות נובמבר יכולות בקלות לענות על ההגדרה של מכירה מיוחדת כמכירה לרגל "אירוע כלשהו", במחיר מוזל לתקופה מסוימת. אבל מה זה אומר?
סעיף 15 לחוק הגנת הצרכן קובע כי על המוכר להודיע, בין היתר, אילו טובין נכללים במכירה המיוחדת ומה היה מחירם אצלו לפני המכירה המיוחדת. אבל החוק לא קובע כמה זמן צריך היה להיות המחיר לפני אותה מכירה. וכך פעמים רבות אנו מוצאים את המחיר עולה מעלה לפני המכירה המיוחדת, ויורד במועד המכירה המיוחדת, כך שבפועל, ההנחה במחיר לא באמת קיימת או שאינה משמעותית.
התנהלות של עוסק שמציג מחיר גבוה שאינו משקף את מחירו של המוצר ברוב ימות השנה ולידו הצגת מחיר נמוך, משקפת הטעיה ושימוש לרעה בהטיות קוגנטיביות של הציבור שחושש להפסיד הזדמנות לרכישת מוצר במחיר מוזל לכאורה. את ההטעיה הזו ניתן למנוע בדרך של שימוש בכלים כלליים של חובת תום לב ומניעת הטעיה. עד שינוסחו סטנדרטים להתנהלות ראויה לניהול מכירות מיוחדות, הליכי התובענות הייצוגיות מייצרים את אותם סטנדרטים נורמטיביים, לפי נסיבות העניין.
בשולי הדברים יוער תקנה 2 לתקנות הגנת הצרכן (כללים שונים לפרסום מחירי נכסים ושירותים), תשנ"א – 1991 עוסקת בנסיבות בהן המבצע הוא לתקופה שעולה על 35 ימים ובדרך הצגת המחיר על המוצר (שלט, תווית וכד') ומתקנה זו היו ניסיונות ללמוד על תקופתו המירבית המותרת של מבצע, אך בית המשפט דחה את הניסיון והותיר כל מקרה לגופו. כך למשל בתובענה ייצוגית שהוגשה נגד ערוץ הקניות (ת"צ 7494-09-13 אסתר בשן נ' כ.י.ד ערוץ הקניות בע"מ) אושר הסכם פשרה לפיו מכירה מיוחדת לא תפורסם למשך יותר מ – 24 שעות ברצף, וכן יוצג המחיר הרגיל שהיה למוצר אשר יקבע כ"מחיר רגיל" רק אם היה בתוקף לפחות 4 ימים ברציפות קודם לכן, וכן הוסכם כי בין "מכירה מיוחדת" אחת לשניה יחלפו לפחות 3 ימים.
